שלטי הגיבורים על בבא מציעא י״ח

1 כתב מיי' וכן אם הי' אביו ת"ח אע"פ שאינו שקול כנגד רבו משיב אבדתו ואח"כ משיב אבדת רבו והטור יו"ד רמ"ג הביא דבריו והשיגו וז"ל וא"א הרא"ש ז"ל כתב דלענין לפדותו ולפרק משאו אביו אם הוא חכם קודם אפילו אינו שקול כרבו אבל לענין השבת אבדתו אינו קודם אא"כ הוא שקול כרבו עכ"ל והגהות מיי' שם כתבו שהוא טעות סופר והכריחו זה מההיא שכתב רבינו בפ"י מהלכות גזילה ואבידה דאל"כ תקשי דידיה אדידיה ואולם לטור דלא משוה ליה טעות צ"ע לתרץ קושיא זו על דברי רבינו משה דידיה אדידיה ובפירוש המשניות משמע דדעת רבינו הוא כמו שכתב כאן בהל' ת"ת שפי' שם וז"ל דע כי אפי לא יפרש לו זולתי דבר אחד מן המשנה נקרא רבו אבל אינו מחוייב לכבדו להקדימו יותר מאביו כמו שנזכר באבידה ובשביה ולפרוק אלא אם כן היה רבו מובהק הרי דהשוה אבידה לשביה ולפרק דבכולהו אינו מקדים רבו אא"כ הוא מובהק ולפ"ז יהיה כאן ג' חלוקים אביו ורבו שאינו מובהק ואין האב ת"ח רבו קודם. אביו ת"ח ורבו שאינו מובהק אביו קודם. אביו ת"ח ורבו מובהק רבו קודם ולפי זה אפשר לתרץ דברי רבינו שבכאן בהלכות ת"ת עם אותם שבהלכות גזילה ולומר דהא דכתב כאן וכן אם היה אביו ת"ת וכו' ה"פ אביו ת"ח ורבו שאינו מובהק לגבי דידיה שהוא חייב להשיב אבידה תרוייהו שוין ואע"פ דלגבי דידהו אינם שוים בחכמה וכגון שיהיה הרב יותר גדול בתכמה מאביו אין לנו קפידא בכך אינו תלוי אלא לראות לגבי מי חייב המשיב להקדים ההשבה הלכך כיון ששניהם שוים לגבי דידיה דמתרוייהו גמר דבר אחד דהא אביו נמי ת"ח וא"א שלא למד ממנו דבר אחד ויש עוד חיוב אחר על המשיב לגבי אביו דחייב נמי בכבוד אביו דנמצא דלגבי אביו יש עליו תרתי חדא שהוא אביו ותדא שהוא רבו שאין מובהק חייב להקדים אביו לרבו שאינו מובהק ובא מיי' להודיענו דאין הדבר תלוי ברוב חכמה דאפילו אין שניהם שוין בחכמה ואילו לא היה בכאן חיוב כבוד אב אלא שהיו שניהם ת"ח בעלמא אפשר שהיה חייב להקדים את מי מהם שהיה חכם יותר אבל השתא דיש כאן חיוב כבוד אביו מההיא חכמה יתירה שיש ברבו שאינו מובהק כגון ששניהם רבותיו שאינן מובהקין הם והשתא א"ש שכתב מיי' שאם האב ת"ח שקודם לרבו אע"פ שהרב ת"ח יותר מאביו וההיא דכתב בפרק י"ב מהלכות גזילה וז"ל אם היה אביו שקול כנגד רבו של אביו קודמת ואם לאו של רבו קודמת על כרחך לאו למימרא שיהיו שניהם שקולים בחכמה כדי שתקשי דידיה אדידיה אלא לומר שאם היה אביו שקול כנגד רבו לגבי דידיה דמשיב דהיינו שיהיה אביו ג"כ תלמיד חכם דאז הויא גם אביו רבו שאינו מובהק של אביו קודמת דלגבי דידיה לענין למוד החכמה שקולים הם ואם לאו כגון שאין האב תלמיד חכם או אפילו תלמיד חכם אלא שלא למד מאביו כלום דהשתא לגבי דידיה אינן שקולים רבו קודם ומשום שכשהוא ת"ח והוא אביו יש כאן ב' חיובים אחד משום שהוא אביו ואחד משום שהוא ת"ח ולגבי רבו אין כאן אלא חיוב אחד אלא שהוא רבו שאפשר שיהיה רבו ולא יהיה ת"ח בענין שיהיה רוב חכמתו ממנו לאלומי חיוביה דהשתא איכא תרתי חדא שהוא רבו ועוד שרוב חכמתו ממנו דחמיר לגבי דידיה כבודו כיון שהוא רבו מובהק תדע דהכי הוא דהא בהל' ת"ת כתב מיי' וכן אם היה אביו ת"ח ובהלכות גזילה לא הזכיר כלום שיהיה אביו ת"ח אלא כתב סתם אם היה אביו שקול כנגד רבו וכן נראה מההיא דכתב רבינו סוף פ"ח מהלכות מתנות עניים גבי פדיון שבוים דלעולם אזלינן בתר מי שעל העושה מצוה מחוייב בו טפי להקדימו שכתב שם דרבו ואביו ת"ח קודמין לכל אדם אפילו שהן גדולים בחכמה וזה משום דלגבי גדולים בחכמה ליכא עליה אלא החיוב שהוא תלמיד חכם וגבי רבו יש עליו תרתי תדא שהוא תלמיד חכם וגם הוא רבו וכן לגבי אביו יש עליו שהוא אביו וגם שהוא תלמיד חכם:

2 ואע"ג דדין תשלומי כפל וד' וה' אין נוהגין בזמן הזה כי הם דיני קנסות מ"מ נפקא מיניה בזמן הזה אם תפס וכתב הטור חו"מ סימן שמח וז"ל שאלה לגאון מי שנחשד בגניבה ואין עליו עדים ויש עליו עדי' על גניבה אחרת קודם לכן מה הדין יש עליו תשובה כך ראינו שאין עליו לא דין ולא מלקות שלא ציותה תורה מלקות אלא בב' עדים אלא גוזרין עליו הגזירה בס"ת ובשופרות וכן הלכתא עכ"ל מכאן משמע דהיכא שיש רגלים לדבר באחד שגנב או גזל מחבירו כותבין לו פתקא דלטותא בכה"ג דאיכא רגלים לדבר יהבינן ואף על גב דבמרדכי פ"ק דב"מ איכא פלוגתא אי מצי להשביע חבירו כשתושדו שגזל אי לאו מ"מ מצי להחרים סתם:

3 ור"י פסק דהמע"ה והנפקד חשיב כמוציא ולזה הסכים הרא"ש כתב הרמב"ם אפילו היה הדבר הנפקד או השאול או השכור שוה פרוטה הרי השומר נשבע עליו ואין אחד מן השומרים צריך הודאה במקצת והריב"ן כתב דצריכין כפירת ב' כסף וכ"ד הרא"ש: